יצאנו לבדוק – למה מוטיבציה ומקצועיות לא מספיקות כדי לייצב עסק צעיר

מה תוקע את רוב העסקים הקטנים בארץ, שבמקרה הטוב מדשדשים ובמקרה הרע נסגרים אחרי פחות משנתיים?

התשובה לשאלה קצת מורכבת. בעלי עסקים רבים מרגישים שבארץ קורעים אותם, יש המון מסים, בירוקרטיה, התחרות גבוהה בהרבה תחומים ועסקים רבים נסגרים לעתים קרובות. אבל האמת היא שלא תמיד האתגרים האלו הם הסיבה העיקרית לסגירתם (הם כמובן מקשים, אך לא הסיבה העיקרית) , אלא היא הטעויות שעושים בעלי העסקים עצמם, ולרוב הן חוזרות שוב ושוב.

אז למה בעלי העסקים ממשיכים לעשות את הטעויות האלו ולהשאר תקועים?

קרדיט: Pixabay
מקור: Pixabay

חוסר נסיון

להפוך להיות עצמאי זהו תהליך שיכול לקחת זמן.

המעבר הזה (לרוב המעבר הוא מהעסקה כשכיר קודם לכן) לא פשוט בכלל, גם מנטלית, תפיסתית וכלכלית. פעמים רבות בעלי העסקים מתלהבים מאוד מתחילת הדרך העצמאית אבל מכיוון שאין להם נסיון כלל הם יורים לעצמם ברגל. במקום לעשות את הצעד בהדרגה הם טסים ישר לנהל עסק וכלל לא מודעים להמון היבטים הקשורים לכך מיסוי, פרסום, להביא לקוחות, וגם אחרי שמביאים אותם, איך שומרים עליהם ואיך מתנהלים מולם. כמובן שאפשר ללמוד את הכל, אבל זה לא קורה ביום אחד. תהליך הכנה בריא יותר יתחיל כבר במהלך העבודה כשכיר, ורק לאחר שרואים שיש דרך נכונה אפשר להמשיך. דרך אחת להתמודד עם העומס שנוצר משניהם במקביל, היא פשוט להוריד אחוזי משרה בעבודה כשכיר, אם מקום העבודה מאפשר זאת כמובן. בנוסף, הסתמכות על ידע תיאורטי (למשל תואר במנהל עסקים או קורס יזמות) לא מקנה הצלחה אם לא מיישמים אותו – לא שהוא לא חשוב אבל בטח לא הפקטור היחיד במשוואה. חוסר הנסיון יכול להתבטא גם בהצבת יעדים לא ריאלים, או לא להציב יעדים כלל, ומכאן קשה מאוד להבין באיזה אספקטים של העסק אפשר להשתפר.

חוסר הנסיון הוא גורם קריטי לביצוע טעויות שמפילות עסקים, אבל יש דרכים להמנע מהן

רגש במקום תכנון

ניהול עסק עם "הרגש"

לעתים פתיחת העסק מגיעה ממקום אמוציונלי – העובד מאס בלהיות שכיר, קשה לו לראות איך מי שמעליו מרוויח ועל כל לקוח הוא מקבל למעשה חלק מאוד קטן, ומאמין שבזכות כישוריו בתחום שלו הוא יוכל לעשות זאת לבדו. בנוסף, לעתים הקרדיט להצלחות לא נזקף לעובד אלא למי שמעליו, אבל הכישלונות כן, וזה יוצר תחושה של חוסר הערכה. למי שכבר תכנן להיות עצמאי התחושות האלו מחזקות את הרצון הזה ונותנות מוטיבציה לעצמאות ( מי שלא פשוט יעזוב את העבודה אם מתאפשר לו וימצא אחרת). אל תבינו לא נכון, אני לא אומר שמוטיבציה גרועה, נהפוך הוא, אבל שהרגש משפיע לרעה על החלטות עסקיות לרוב זה לא מוביל למקום טוב. דוגמה טובה (או רעה לבעל העסק) לכך היא בעל עסק שחסר סבלנות עם הלקוחות שלו כי הם מעצבנים אותו, או שהוא הפסיד כסף בעסקה מסוימת, והוא רוצה מהר "להחזיר" את הכסף שהפסיד.

עסק שמנוהל בעזרת תחושות בטן ורגשות בלבד, כנראה לא יחזיק מעמד זמן רב.

הלחץ מכל כיוון

בהמשך לניהול שמתבסס על רגש, ישנו אלמנט שחובר אליו, והוא אלמנט הלחץ. ראשית, אנו חיים בחברה מלחיצה – פקקים, שעות עבודה מרובות, פוליטיקה עמוסה, עימותים בתוך המזה"ת.

מקור: Pixabay

בתוך כל זה, רבים מבעלי העסקים הקטנים הם בעלי משפחה, והם רוצים למצוא את הזמן איכות עם המשפחה בלי הטרדות של העסק על הראש שלהם, בלי טלפונים, בלי חששות, ולהיות ממש שם עם הילדים ובן\בת זוג. בנוסף, חלק (או כל) אינטגרלי מפרנסת הבית תלוי בהם, וגם בעסקים רווחיים תמיד קיים חשש שבעתיד, בין אם הרחוק או הקרוב, לא יהיו לקוחות, תזרים המזומנים יהיה חלש ויגרום לבעיות, וכו'. ניהול עסק מצריך תעצומות נפש רבות, ויכולת להתמודד עם מצבי לחץ, ורבים מבעלי העסקים החדשים מתקשים להתמודד איתו, וזה יכול להשפיע לרעה על שיקול הדעת שלהם בניהול ולנטייה לכבות שריפות ולפתור בעיות בטווח הקצר, במקום לתכנן גם לטווח ארוך יותר באופן מסודר. קורה גם שהציפייה מובילה ללחץ – אנחנו רוצים להרוויח כסף (לפעמים הרבה לפעמים פחות, תלוי בתחום ובשאיפות של בעל העסק) אבל הציפיות לא תמיד תואמות את המציאות. זה גורם לזה להיות מלחיץ יותר ממה שזה באמת, לכן חשוב להבין שיש גם תקופות יותר חלשות, צריך רק ללמוד מהן.

האם תמיד ה"סוס המנצח" טוב לעסק? 

בבסיס המשפט הזה ישנה הנחה שנויה במחלוקת שאם משהו "עובד" אז אין צורך לשנות אותו.
נניח והסוס שלך רץ מרוץ פעם בשבוע, ובכל פעם פער הזמן מהמקום השני קטן.
זה כמובן משול לעסק שהכנסותיו הולכות ומצטמצמות.
האם הגיוני שבמקרה כזה הוא פשוט לא ישנה כלום בעסק?

שמתסכלים מנקודת מבט כזו, אז ברור שלא. מה שיכול לגרום נזק לעסק היא דווקא הנטייה הישרדותית שלנו היא לשייך את כל מה שאנו רואים ופוגשים לתבניות מוכרות, אלו למשל נותנות את התמונה במקרה של רושם ראשוני שפוגשים אדם, ומלוות אותנו בכל מהלך חיינו.

הבעיה שלפעמים התבנית הזו לא יוצאת לנו מהראש ותוקעת אותנו בעסק – אם זה מרוויח אז זה טוב ולא צריך לשנות את זה, ומשאיר אותנו מקובעים ולא יוזמים, בעיקר בעסקים חדשים שחווים הצלחה מסוימת, מרגישים שאין מה לשנות, והרבה פעמים זו טעות חמורה

85% מהעסקים הקטנים נסגרים תוך שנתיים – איך אפשר להמנע מלהצטרף אליהם?

סקרנו סיבות מדוע בעלי עסקים קטנים מבצעים את אותן טעויות. חשוב מאוד להסתכל על עצמנו במראה כעצמאים ולשאול: מה עושים 15% מבעלי העסקים שלא נסגרים, מה מייחד אותם? במה הם שונים מהשאר? האם המוצר או השירות שלהם הכי זול והכי אדיב? תתפלאו שהתשובה לשאלה האחרונה שלילית בהרבה מקרים, מכיוון שבדרך כלל אנשים פשוט קונים עם הרגש. הם מחפשים פתרון ולא מוצר, ולכן קל יותר לפנות אליהם בתור מי שפותר להם בעיה או צורך, ובהמשך להסביר את החלק הרציונלי לרכישה או הצטרפות לשירות, כלומר יתרונות, חסרונות ומאפיינים.

מעוניין לדעת איך אפשר להתגבר על האתגרים האלו? לחץ כאן על מנת לגלות זאת  

כתיבת תגובה