הוא שכיר בן 36, הוא מרוויח 6 ספרות נטו ועכשיו הוא רוצה להעביר את זה הלאה.

ירון כהן לא צריך ממך כלום. בגיל 36 הוא נהנה מיציבות בצמרת של אחת החברות הגדולות במשק, ותלוש של 6 ספרות נטו בחודש. אבל משהו חסר לו, והוא מקווה שלחשוף ולנתח את ההצלחה שלו מול קהל קוראים, יספק את הצורך הזה

ירון כהן: כשאתה יודע את קיצורי הדרך הנכונים אתה יכול להתקדם במהירות האור

ירון כהן הוא חלק חשוב בהנהלה הבכירה של אחת החברות הגדולות במשק. רק שהוא לא בדיוק קיים. מדובר בשם בדוי (בשל תפקידו הקריטי). למה בכיר עם משכורת נוחה של 6 ספרות נטו, רכב יוקרה, שעונים ומשפחה צריך שם בדוי?

המורשת: אני לא מיוחד

התשובה פשוטה: כי משהו בוער בו. משהו שהתפקיד עצמו לא מספק: ״לגאסי״. מורשת. לתת בחזרה. להעביר הלאה. מפאת תפקידו, וחוש אתיקה מפותח, חשוב לו לא לפגוע בשום צורה בארגון שבו הוא עובד, לו הוא נותן קרדיט על ההזדמנות לתת לחוזקות שלו מקום ועל ההזדמנות להתקדם למשרה כה בכירה בגיל כה צעיר.

אבל במקביל חשוב לו להעביר לך מסר: אין דרך אחת להתעשר. אבל הדרך הטובה ביותר היא תמהיל מדוקדק של מרכיבים חיונים, על בסיס מה שעושה לך טוב. 

״אם להצלחה שלך אין פירות עסיסיים – זו לא הצלחה״

נפגשנו בבוקר יום שלישי, לראיון קצר, שהפך לטיפול פסיכולוגי מזורז (שלי). על אף שירון מכוון לקוראים גברים, לא יכולתי שלא להזדהות עם הרוח השאפתנית. הוא אוסף אותי בג׳יפ לקסוס שחור ענק, והשיחה מתחילה מיד ושואבת אותי. בתוך דקות אני נפתחת בפניו ומשתפת:

״אני די מצליחה, לפחות ככה תופסים ממני״ סיפרתי לו. ״אבל איכשהו הפירות לא מגיעים – לפחות לא כמו שהם מגיעים אליך״.

״ברור, זו בדיוק הבעיה של רוב האנשים שמדברים איתי. אנשים שיודעים את הפוטנציאל שיש להם בפנים, מוכנים להקריב בשביל זה, עובדים קשה, ומאבדים את הבטחון ואת האמונה, כי בשטח התוצאות שלהם ממוצעות – אם בהשאווה לאחרים ואם פשוט בהשוואה לשאיפות המקוריות שלהם״.

סיפורם הטראגי של ה״כמעט-מצליחנים״ 

״זה סיפור נפוץ מאוד – אתה רץ בשיא המהירות, גומר את כל האנרגיה, מתנשף, ולא מבין למה אתה לא ביעד שלך… זה כי רצת במעגל, טמבל… בינתיים אחרים, כמוני, עוקפים אותך, בהליכה, ברוגע, בלי להתרגש ולהתנשף, וקוטפים את כל הפירות ולא משאירים לך כלום״.

אני מזדהה מאוד. וקיבלתי את הפידבק. אבל בעולם תחרותי, אני מרגישה שהריצה במעגל עלתה לי בפער שאי אפשר להשלים. יכול להיות שמאוחר מידי?

״חד משמעית לא. אני אסביר לך משהו: 

1. אף פעם לא מאוחר – אבל חבל על כל רגע.

2. כשאתה יודע את קיצורי הדרך הנכונים אתה יכול להתקדם במהירות האור

3. וזה סוד כמוס: הרוב נושרים. גם אלה שנראים לך מצליחנים.

״תראי, רוב האנשים מאמינים שאלה שמצליחים מהם – הם ברי מזל, שנולדו לזה, או שקיבלו יתרון לא הוגן כלשהו. שזה בלתי אפשרי להשיג את מה שנפל בחיקם.

״האמת היא שזה נכון רק עבור 80-90% מהמצליחנים, ואלה בדיוק המצליחנים שאני הכי מרחם עליהם. אלה שההצלחה נפלה בחיקם. כי ברגע שיש מכשול או קושי, הם לא יודעים להתמודד איתו והם נושרים.

״מרחם על מצליחנים מלידה״

״לנו – אלה שבונים את עצמם במו ידיהם – זה נהדר. כי בזמן שרצת במעגלים, רוב האנשים שעקפו אותך הולכים לעצור בקרוב מחוסר נשימה. ואם תשני את האסטרטגיה עכשיו – היום – את תעקפי בדיוק את אלה בהליכה, ותשתלבי ב-20% העליונים״.

״…ואני רוצה להגיד לך משהו על ה-20% העליונים״ הוא ממשיך, בזמן שהוא עולה לאיילון, ״זה מעגל הרבה יותר גדול ממה שנראה לך, והחיים שלו משדרים החוצה פחות זוהר, כי הם לא עסוקים בלהשוויץ. החיים שלהם טובים מידי, טובים באמת, מכדי שישקיעו מאמץ בלהשוויץ. הם עובדים מעט, מרוויחים הרבה, ונהנים ממשפחה, חופשות וחברים, על בסיס של יציבות כלכלית״.

ובכל זאת, בד״כ הם שמחים לשתף את העולם בהצלחה שלהם ולהתגאות בה. למה אתה מסתתר מאחורי שם בדוי?

אני עובד בארגון גדול מאוד ושמרני, ומחוייב מאוד לתפקיד שלי שם. לארגונים כאלה יש מערך שיקולים עצום וכרגע זה פשוט לא מתאים. אני יודע שהשם והתפקיד שלי כנראה יימכרו יותר ספרים, כשאנשים יידעו שאני ה-Real Deal, אבל אני סבלני. אני מאמין שבעוד שנה-שנתיים יהיה אפשרי לחשוף אותי.

״תמכרי את המחברת הזאת ותוכלי לקנות לקסוס״

בשלב זה מבקש ממני ירון להוציא מתא הכפפות מחברת שחורה. אני שולפת מחברת ״מולסקין״ פשוטה שעל אף שהזמן נתן בו את אותותיו, מריחה כמו מושבי עור חדשים ברכב יוקרה. זו אותה מחברת יוקרתית שאגדות כמו המינגווי ופיקאסו שירבטו בהם את הטיוטות הראשונות של יצירות האמנות הגדולות שלהם.

״המחברת הזאת שווה יותר מהאוטו הזה״, הוא אומר והפרצוף שלי מסגיר את הספק. ״בעצם אפשר להגיד שזו גם הסיבה שאנחנו כאן״. 

אוקיי, מה יש במחברת?

כשהתחלתי לנסוק והבנתי שאני הולך להגיע מאוד גבוה, החלטתי להתחיל לתעד את הדרך. את העקרונות שלמדתי, את המחשבות, ואת הבחירות שעשיתי. מה שעבר לי בראש בזמנו, היה שיום אחד יהיה לי ילד, ובבוא היום ארצה לתת לו את מפת הדרכים הזו.

כשאתה יודע את קיצורי הדרך הנכונים אתה יכול להתקדם במהירות האור

לא רציתי לבנות על הזכרון שלי כשאהיה מבוגר, ואני יודע שלכולנו יש נטייה לייפת את המציאות, במיוחד את הדרך שלנו למעלה, כי כולנו רוצים לספר כמה קשה עבדנו וכמה זה מגיע לנו. רציתי לוודא שהוא מקבל את האמת – והערך המוסף בשבילי היה תהליך הכתיבה שעוזר לי לנתח לאחור ולהשתפר לעתיד.

ועכשיו החלטתי לחלוק את התוכן של המחברת הזאת, ובגלל זה את פה.

אוקיי. ומה גרם לך להחליט לחלוק את זה? אתה לא חושש שזה יקשה על הצאצאים שלך בעולם כזה תחרותי.

ירון צוחק. ״לא, ממש לא״.

״קודם כל, תחרות היא טובה, היא מוציאה מאיתנו את הבסט. אני מאחל לילדים שלי שיהיו להם הרבה אתגרים – עם מה שיש במחברת הזאת, הם יוכלו להם בלי בעיה״.

״לגביי מה גרם לי לחלוק את זה, זה סיפור די פשוט. ישבתי ברמזור, בדיוק כמו שאנחנו יושבים עכשיו, והבטתי הצידה (וקצת למטה) למכונית שלידי. בדיוק כמו שאני מסתכל עכשיו״.

תקוע ברמזור – כמו הפוטנציאל שלך

״וראיתי בדיוק מה שאנחנו רואים עכשיו – גבר שנראה קצת יותר מבוגר ממני, במאזדה 3, וראיתי על הפנים שלו שהוא מכר את הנשמה שלו בשביל המאזדה הזאת מהעבודה… שמכרו לו שזה צ׳ופר גדול, ושהוא האמין שזה הבסט שהוא יכול לקבל״.

״ובאותו רגע לא הרגשתי עליון, לא הרגשתי ״מנצח״, לא הרגשתי גבר-על. הרגשתי רחמים. יודעת מה, תמחקי את המילה הזאת. כי זו לא היתה תחושה שמגיעה מלמעלה…

״המילה המדוייקת יותר היא חמלה. הרגשתי את התסכול שלו. ראיתי בעיניים שלו את סיפור החיים הכל-כך נפוץ הזה: את הפוטנציאל שכולם ראו בו, את החלומות שלו – ואת ההתנפצות שלהם.

את התקיעות בפקקים כל בוקר וערב, את חוסר הכבוד שנוהגים בו בעבודה כי נתנו לו משכורת נחמדה ואוטו, ואת המבט של אשתו שבשבריר שנייה מעביר לו מסר ברור – ״כשהתחתנתי איתך ציפיתי ליותר״…

״זה היה יכול להיות אני, וזה יכול להיות אתה״

ירון נעצר. בוהה רגע ברמזור שבדיוק מתחלף, ומשתהה שתי שניות לפני שהאוטו מתחיל לזוז. בניגוד לנאום הקולח שזרם מפיו עד עכשיו, יש תחושה שהמשפט הבא תקוע לו על הלשון.

הוא מסתכל שמאלה כדי שלא אראה את פניו ומשחרר: ״ואז זה הכה בי: זה היה יכול להיות אני. בחירה אחת קטנה הובילה אותי לאיפה שאני ואותו לאיפה שהוא״.

״תראי אני לא מאמין במזל, אני מאמין שאתה צריך לשלוט בחיים שלך. אבל אני יודע שתמיד יש אלמנט קטן של מזל. אני יודע שאם לא הייתי נחשף למה שנחשפתי, היה שבריר שנייה אחד שבו יכולתי לעשות את הפנייה הלא נכונה ולהיות כמוהו״.

״אז החלטתי שאת הבחירה שאני עשיתי, את המידע שהיה לי, אני הולך לחלוק כדי שלכל אחד יהיה את הצ׳אנס לעלות על המסלול המהיר שאני בחרתי… אני נותן להם את המפתחות, מפה הבחירה שלהם היא אם להתניע או לתת לפחד להשתלט״.

הג׳יפ שלנו השתלב בתנועה, וירון חזר להיות הירון החייכני והאופטימי שהכרתי. כחודשיים לאחר מכן שלח לי את הטיוטה הראשונה של ספרו הראשון שמבוסס על מחברת העור שהחזקתי באותו יום. הבטחתי לו שאכניס את הלינק בכדי הקוראים שלי יוכלו להוריד אותו במהדורה דיגיטלית.

להורדת ספרו הראשון של ירון, לחצו כאן.

כתיבת תגובה